פסק-דין בתיק תא"מ 5845-04-11

מבוא

1. בפניי תביעת שיבוב בסכום של 10,445 ש"ח, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו לרכב שהיה מבוטח על ידי התובעת (להלן- "הרכב המבוטח"), בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.9.10.
2. שלוש הן המחלוקות הטעונות הכרעה בין הצדדים: האחת, על מי מהרכבים מוטלת האחריות לתאונה; השנייה, האם מנועה התובעת מלתבוע תביעת שיבוב מאת הנתבעים, לאחר שנהג הרכב המבוטח ונתבע 1 הגיעו להסכם פשרה לפיו שילם הנתבע לנהג את דמי ההשתתפות העצמית; והשלישית, האם זכאי נתבע 1 לכיסוי ביטוחי מאת הנתבעת.
3. אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שהתביעה הוכחה כנדרש ושלא קיימת מניעה מהגשתה, ולפיכך יש לקבלה. כן מצאתי שהנתבע זכאי לכיסוי ביטוחי במועד התאונה.
4. נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 .

שאלת האחריות

5.      לטענת התובעת אירעה התאונה  בשעה שהרכב המבוטח נסע ברחוב הראשי בשכונת קריית יובל בירושלים. נהג הרכב המבוטח ביקש לפנות בצומת ימינה, ואולם לא עלה בידו לעבור לנתיב הימני המיועד לפנייה ימינה, כיון שבאותה עת היה הנתיב חסום לתנועה בשל חנייה אסורה של מספר רכבים שחנו בנתיב האמור, לצד אבני שפה הצבועות באדום לבן.

6. לאחר שעלה בידי נהג הרכב המבוטח לעקוף את כל הרכבים שחנו כאמור בחניה אסורה, הוא החל לעבור לנתיב הפניה ימינה. לפתע החל אחד מהרכבים החונים, הוא רכבו של הנתבע (להלן- "הרכב הפוגע"), בנסיעה, ופגע ברכב המבוטח.
7. במהלך הדיון שהתקיים בפניי העיד נהג הרכב המבוטח ותיאר את נסיבות התאונה. הנהג תיאר שהרכב הפוגע פגע בדלת הימנית אחורית של הרכב המבוטח, ובמידה מועטת אף בדלת הימנית קדמית. במהלך חקירתו הנגדית השיב הנהג שלפני שפנה לנתיב הימני הוא הביט במראה ואותת ימינה, ואולם הדבר היחיד שראה היה הרכבים החונים שחסמו את הנתיב. לפתע החל רכבו של הנפגע בנסיעה, ופגע כאמור ברכב המבוטח. 
8. הנתבעים הכחישו את אחריותם לתאונה, וטענו שהאחריות לתאונה רובצת לפתחה של התובעת.
9. הנתבע העיד בפני במהלך הישיבה המקדמית שהוא אכן חנה בצד הכביש, והתכונן לצאת לנסיעה לאחר שאסף את אחיינו מבית הוריו. כשהביט במראה שמאלה, ראה את הרכב המבוטח נוסע בנתיב שמשמאלו במהירות רגילה. הנתבע ראה שהרכב המבוטח לא אותת לקראת פנייה, ועל כן התרשם שהרכב המבוטח מתכוון להמשיך בנסיעה ישר. לאחר שהנתבע החל בנסיעה, התנגש בו הרכב המבוטח. לטענתו, כבר בזירת האירוע טען בפני נהג הרכב המבוטח שהוא לא אותת לפני שסטה עם רכבו ימינה, ושאילו היה מאותת, לא היה הנתבע מתחיל בנסיעה.
10. לאחר עיון בטענות הצדדים, בראיותיהם ובתצלומיהם, מצאתי שהנתבע הוא האחראי לתאונה.
11. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שעובר לתאונה חנה הרכב הפוגע במקום האסור לחנייה, תוך כדי שהוא חוסם את נתיב הנסיעה המיועד לפנייה ימינה. הנתבע השיב במפורש במהלך חקירתו הנגדית שהוא אכן חסם לרכב המבוטח את נתיב הנסיעה.
12. עולה כאמור מהראיות שנהג הרכב המבוטח נאלץ לעקוף את הרכבים שחנו בנתיב הימני וחסמו אותו, לרבות הרכב הפוגע, ורק לאחר שעקף את כולם, עלה בידו להתחיל בפנייה ימינה לנתיב המיועד לפנייה.
13. על רכב היוצא מחנייה והמתחיל בנסיעה מוטלת החובה לבחון היטב האם יש באפשרותו לצאת מהחנייה ולהשתלב בבטחה בתנועה בכביש. חובה כפולה ומכופלת מוטלת על נהג אשר החנה את רכבו בחנייה אסורה, חסם נתיב נסיעה, אילץ את הרכבים לסטות מנתיב הנסיעה ולעקפו, ולפתע מבקש להתחיל בנסיעתו.
14. מצאתי שהנתבע לא בדק בזהירות הדרושה האם הדרך פנויה והאם יש באפשרותו להשתלב בתנועה בביטחה. הנתבע החל בפתאומיות בנסיעה, וכתוצאה  מכך אירעה התאונה.
15. לפיכך, מצאתי כאמור שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע. 

נפקות הפשרה בנושא ההשתתפות העצמית

16.  לטענת הנתבעים, מנועה התובעת מלהגיש תביעת שיבוב לאור קיומה של פשרה בין נהג הרכב המבוטח לבין הנתבע, לפיה שילם הנתבע לנהג סכום של 400 ש"ח.